היפסטר שיידי

 

     לרגל פוסט הפתיחה החגיגי, בחרתי באחד האלבומים הגדולים והחשובים בהיפ-הופ – The Slim Shady LP  של ידידינו אמינם (Marshall Bruce Mathers III). ישנם עוד לא מעט אלבומים חשובים בז'אנר, תאמרו ולא תטעו. אז למה, אם כן, בחרתי דווקא בו?

    להיות אאוטסיידר, משמע להיות בצד, מחוץ לעניינים. אתה מחוץ לנורמה, עוף מוזר וכך גם מסתכלים עליך. מבחינתי "The Slim Shady LP" עיצב את הזהות של אמינם כאחד הראפרים הגדולים בהיסטוריה, אבל לא רק. האלבום הזה למעשה עיצב זהות של דור שלם, שהפנימו את העובדה שלהיות אאוטסיידר זה לא רק "בסדר" – זה ה-שיט. ה-דבר הכי מגניב. ה-'אם זה לא מתאים לכם אתם כולכם יכולים להעביר ספונג'ה עם הלשון על...' טוב, אני מניח שהבנתם.

     אם באלבום The Marshall Mathers LP (שיצא שנה לאחר האלבום הזה. אחד האלבומים המצליחים בכל הזמנים), אמינם מגיע כאחד הכוכבים הגדולים בעולם ההיפ-הופ, ובכלל בתעשיית המוזיקה  - אז באלבום זה הוא מגיע כאאוטסיידר לחלוטין. איך הוא מתמודד עם זה? בדרכו הייחודית, הכה חדה, הבוטה, המזעזעת והכל-כך משעשעת. למעשה באלבום זה "סלים שיידי" (האלטר אגו המרושע, אכזרי אך גם נאהב) עורך את דריסת הרגל הראשונה. והוא דורס את כל מה שנקרא בדרכו.

    אמינם מתאר את חוויותיו כנער שקיבל מכות בבית הספר, שהמורים שנאו אותו וכלל לא רצו לעזור לו, שאמו התעללה בו נפשית ולא היו לו חברים. נשמע נורא נכון? אמינם מתאר את זה בצורה יותר נוראית, מוסיף לעלילה איזה סיפור נקמה קטן (ואכזרי), ומקנח בתיאורי זוועה של איברים פנימיים נשפכים לכל עבר. כל זה בחריזה נהדרת, פלואו מחשמל והומור בלתי פוסק. למעשה, המאזין שומע את אמינם, האאוטסיידר, הלא מוצלח, חסר החברים – ורוצה לגדול להיות כמוהו.

   בתוך כל יער העבות הציני והמרושע הזה שנקרא "סלים שיידי", ישנה קרחת יער חשופה, כנה ומרגשת של מרשל מת'רס עצמו. בשירים "Rock Bottom" ו-"If I Had", מספר אמינם על היחס הנוראי והציני שהוא קיבל מהבוס שלו, על הייאוש מחברות התקליטים, על אי היכולת לפרנס את בתו. למעשה אנחנו מקבלים פרספקטיבה, על חייו של מרשל מת'רס לפני שהוא הפך לאמינם, לפני שהוא קיבל את חוזה ההקלטות, ובעצם ניתן להבין שסלים שיידי הזה, חייב היה להתפוצץ. איך אפשר שלא להשתגע ממציאות כזו?

My middle finger won't go down - How do I wave?

   על כל האלבום מפקח ד"ר דרה, שלמעשה גילה את אמינם, לקח אותו תחת חסותו והשאר, כידוע,  היסטוריה. אחד הלהיטים הגדולים באלבום הזה,"Guilty Conscience", לא רק נהיה להיט מטורף, אלא גם החזיר את ד"ר דרה לעניינים. למעשה, האלבום הזה, מלבד העובדה שחשף לעולם את אמינם – גם היווה מקפצה לעוד אלבום חשוב בהיסטוריית ההיפ-הופ  - "2001" (ידוע גם כ-"Chronic 2001") של ד"ר דרה (שיצא בכלל ב-1999).

הוא אמן פרובוקטיבי? הוא לא הצליח באירופה כמוני! סלים שייסה!

    אז מה יש לנו כאן? בחור לבן, עם שיער מחומצן, הגיע משכונת עוני עלובה בדטרויט, חסר כל אמצעים – White Trash קלאסי. את כל זה הופך אמינם ליתרון. איך? בעזרת גישת ה-"I Just Don't Give a Fuck", עליה הוא כתב שיר הנושא את הכותרת הזו.

בכלל, כשחושבים על זה, ממרומי שהותי בישראל של 2011, עולה לי מסקנה אחת, חדה וברורה: אמינם - המוזר, החריג שנראה כדמות מסרט מצוייר, זה שמעורר כל כך הרבה ביקורות, החורג מהנורמות - הוא למעשה ההיפסטר הראשון. היפסטר-היטלר? יכול ללכת לשתות מיץ.