הרע, הרשע - והמטורף

זוכרים את הסדרות האלה, עם הזוג שנועד להיות ביחד, אבל איכשהו כל מכשול אפשרי עמד בפניהם? ועדיין, בין אם הם היו "On a break", בין אם הם באו משני עולמות נפרדים (הפוכים, מנוגדים – אין ביניהם שום דמיון) ובין אם הוא בגד בדונה – תמיד ידענו שבסוף הם יהיו ביחד. הרי זה זיווג מהאלים. אז רבותי, המיתולוגיה לא מאכזבת גם הפעם. לאחר כמעט עשור שלם ללא עבודה משותפת, אמינם ורויס דא 9'5, חברי ילדות מדטרויט, חזרו לאיחוד מרגש של הצמד "Bad Meets Evil", ועולם ההארדקור החולני כמרקחה.

מי שמכיר את הדיסקוגרפיה של אמינם, נתקל ברויס בשיר "Bad Meets Evil" מהאלבוםThe Slim Shady LP . כבר אז ניתן היה להבחין בכישרון האדיר של רויס, הצלע האלמונית בצמד, שהצליח איפה שראפרים כמו קניה ווסט, ג'י זי, סנופ דוג וליל וויין נכשלו -  לשבת עם אמ על אותו ביט ולעמוד מולו כשווה מול שווה. הצמד הוציא כמה קטעים בתחילת העשור הקודם, אבל סכסוך בין רויס לחברים האחרים של אמינם בהרכב D12, גרם לסוג של נתק ביניהם. לאחר יישוב הסכסוך בין חברי D12 לרויס (בין השאר בשל מותו של פרוף, חברו הטוב של אמינם שנורה בקטטה), הכריזו השניים על חזרה לעבודה משותפת, והשבוע שחררו את ה-."Hell: The Sequel" EP

 

הפחד הראשוני היה שלאחר ציפייה כה מרובה, האכזבה תגיע לדפוק על הדלת ותנסה למכור לנו ציורי שמן. די מהר אמינם ורויס נפנפו את הפחד הזה, כשעל הטראק הראשון הם השתמשו במיטב הארטילריה שעומדת לרשותם: פלואו פסיכי, חריזה והומור חולניים והמון הארדקור. אמינם, כהרגלו בקודש, דאג להסתבך עם כמה כוכבי פופ, כשרמז על דמיון בין ליידי גאגא לבין דנה אינטרנשיונל. הוא גם דאג להסביר לניקי מינאז' באיזה איבר בגופה הוא היה מעוניין להניח את איבר מינו. מעבר לזה, השניים משלימים אחד את השני בצורה מושלמת. הסגנון שלהם דומה מאד, וברגעים מסויימים, כשאחד נותן שורה והשני משלים אותו – זה פשוט נשמע ראפר אחד (ענק) שמשנה את קולו.

אם אין לי מיקרופון ביד, לפחות בוא נעמיס עליה קצת הנסי. מה כבר יכול לקרות?

רוב הקטעים ב-EP נהדרים, אבל יש כמה נפילות. השיר Lighters עם ברונו מארס, הוא מעין קריצה למיינסטרים ונשמע תלוש לגמרי משאר הקטעים. מה שטוב לשיתוף הפעולה עם B.o.B, לא עובד ב-EP כזה. נראה שאמינם (שגם כאן מתכחש לאלבום Relapse), פיתח מודעות יתר, דבר שלא היה יכול לקרות לפני 10 שנים. מעבר לעובדה שהשיר מחליש את האלבום, הוא חושף אולי את אחת המגרעות של רויס. אמנם יש לו פלואו רצחני, אך כשמגיע רגע בו הוא נדרש לרגש, הוא מתגלה כאחד שלא בקיא במלאכה. גם השיר שבא אחר כך – Take From Me, קצת מרוחק משאר הקטעים וקוטע את החוויה. אך אל דאגה. מיד אחריו מגיע קטע רצחני עם Slaughterhouse שמביא אותה בהארדקור דליקטס.

ההיפ-הופ ידע צמדים נפלאים שהניבו אלבומים שהפכו לקלאסיקות. ציוותים כאלה הזניקו גם את הקריירות האישיות של אותם ראפרים. הכימיה בין צמדים כמו ביג פאן ופאט ג'ו, מת'וד מן ורדמן, טאליב קוואלי ומוס דף, הפכה אותם לחלק אינטגרלי מההיפ-הופ. בעוד אמינם לא זקוק לשום בוסט נוסף לקריירה שלו, רויס בהחלט יכול לפרוץ לתודעת הקהל באמצעות התיאום המדהים והכימיה המטורפת בין השניים. הם משדרים על אותו גל, ובמידה ויהיו עקביים ויישארו בעולם הפסיכוטי שיצרו לעצמם – בהחלט ניתן לצפות מהם שינפקו לנו קלאסיקות בעתיד.

                                 השיר "Bad Meets Evil" מהאלבום של אמינם ב-1999.