לא קלים הם חייו של הצדיק. הראיה הטובה ביותר לכך היא סיפורו של איוב. צדיק ללא רבב, שתוך זמן קצר פקד אותו אסון אחר אסון, והוא נשאר חסר כל. ומה עם רבי חנינא בן דוסא? נאמר עליו בגמרא שמרוב צדקתו, כל העולם מתקיים בשבילו. ובכל זאת, הוא היה עני כה מרוד, שאפילו לא יכול היה להרשות לעצמו לקנות שמן בשביל שאשתו תוכל להדליק נרות שבת. לא סתם תבעו את המשפט: "צדיק ורע לו". העסק הזה הוא קשה, מעייף ולא מתגמל. בטח לא בסדום ועמורה בה מתנהלת סצנת ההיפ-הופ הכנענית. במשך שנים עשו חברי ההרכב פרודוקס - ובהם נצ'י נצ' (רביד פלוטניק) - את הדרך מפ"ת לת"א, בקו 51 הידוע לשמצה. נצ'י פקד כמעט כל ערב אופן מייק אפשרי, הגיע לסדנאות ראפ שהעביר פישי הגדול, יצר קשרים ובעיקר עבד, ועבד קשה. לבסוף העבודה השתלמה. ההרכב פרודוקס שחרר לאוויר העולם אלבום נפלא ("תחיית המתים"), ואפילו די מצליח במושגים של הסצנה המקומית. חילוקי דיעות בין חברי ההרכב גרמו להתפרקותו מעט לאחר צאת האלבום, ונצ' יצא לדרכו כאמן סולו. בשבוע שעבר, הוא שחרר את אלבום הסולו הראשון שלו – "צדיק אחד בסדום".
האלבום הוא אלבום הארד-קור שממשיך את הקו של "תחיית המתים". נצ' הוא אמן ברוך כשרונות. הוא וירטואוז בכל הנוגע ליכולות ראפ, ומצד שני מפציץ בכל מה שנוגע למוזיקת הדאנס-הול והראגאמאפין. עם זאת, שירה היא הצד הפחות חזק שלו. השירים "דבקה" (שלמעשה פותח את האלבום לאחר הפתיח "מזמור") ו-"אותה המנגינה", מציגים מעט את מוגבלותו הווקאלית של נצ' (בטח ביחס לפלואו המוטרף שלו). מעבר לכך, הם מציגים קלילות ושכונתיות, אמנם בצורה כיפית ואותנטית – אך הם מעט מנותקים מהאווירה שיוצר האלבום.
המשך האלבום לעומת זאת, הוא תאווה לאזניים. הקטע "יזראלי ראסטה" הוא קטע מעולה, וגם "מענטזת" אחלה קטע (למרות שניתן להגיד עליו קצת ממה שנאמר בפסקה הקודמת), אך נקודת האל-חזור באלבום מגיעה ב"גודזילה". כמו בסרטי המדע בדיוני (שלא ראיתי – אני גבר, אני), כשהחללית עוברת ממהירות "רגילה" למהירות האור – כך האלבום טס לגבהים שטרם נראו כאן. הפלואו של נצ' נהיה פסיכי יותר ויותר, והאלבום נהיה הארד-קור יותר ממאובן של איבר מינו של טירנוזאורוס רקס שלקח ויאגרה. לעזאזל כן.
 |
| חייל, הפצץ בהופעתך. |
כמעט כל רצועות האלבום הופקו בצורה מופתית, בידי שקל (אייל דוידי). הן קולעות בול לאווירה של האלבום ולאופי הראפ של נצ'. השניים מכירים אחד את השני במשך שנים, ועובדים יחד מאז ומעולם, וזה ניכר. כפי שנאמר, האלבום טס קדימה ונהיה מוטרף משיר לשיר, וכך גם ההפקות. יש לציין את ההפקות הנוספות - "סוף דבר" המצויין, שהופק בידי "טונה-מן ג'ונס", ו"ניצחון" (שלטעמי הוא השיר הטוב באלבום), שהופק בידי גוואדאלופ מRaw Tapes-. שתיהן יושבות בול על האלבום ויוצרות סינתיזה נפלאה עם ההפקות של שקל.
הדבר המדהים שאין אף הופעת אורח באלבום. את האלבום כולו מחזיק נצ'י נצ' לבד, ועושה זאת נהדר, מבלי להתפשר וללא נסיונות להתחבב על אף אוזן מיינסטרימית. הכח של נצ', מעבר ליכולות הראפ שלו, הוא בכנות ובאותנטיות שהוא משדר. לא תמצאו טיפת זיוף או התייפייפות בשירים שלו. הוא לא ינסה ליצור לעצמו תדמית שונה ממה שיש לו, וכשהוא אומר את מה שיש לו להגיד – זה פוגע בול. בין אם הוא מדבר על המצב החברתי ("בלב המלחמה" – שיר רגאיי שמבוצע נהדר), בין אם הוא מדבר על מצב ההיפ-הופ בארץ ("סוף דבר") ובין אם הוא מדבר על כך שבלתי אפשרי להתקיים ולהתפרנס ממוזיקה ("בום-שאקה-לאק" ו-"ימים יגידו").
לוט, שהיה הצדיק היחיד בסדום, זכה לצאת ממנה, אבל באיזה מחיר? הוא נאלץ לעזוב את ביתו, עבר אינספור תלאות ואיבד את אשתו שהפכה לנציב מלח. מה יהיה? המילה "צדיק", באה משורש צ.ד.ק, לא? אז אם יש צדק, נצ'י נצ', יראה ברכה בעמל הרב שהוא משקיע והשקיע במשך השנים האחרונות. ובכל זאת, ההיסטוריה מלמדת שהצדיקים לא זכו לעדנה ובטח שלא לתמורה על מאמציהם. מה שכן, הם קיבלו דינם בהכנעה ולבסוף יצא שכרם. אשתו של חנינא בן דוסא אגב, אמנם לא יכלה להרשות לעצמה שמן בשביל הנרות – אך היא השתמשה בחומץ, וקרה לה נס. הנרות דלקו במשך כל השבת.
