יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

נסתרות דרכי ה-L



   התסכול בעבודה קשה מבלי לראות את תוצר עמלך הוא בלתי נסבל. להאמין במשהו, לעבור את כל התהליך תוך כדי שהשקעת את כל נשמתך, ורגע לפני קצירת הפירות, אתה מנושל מהתהילה, זה פשוט אכזרי. העדות הראשונה והמפורסמת ביותר למקרה כזה, היא כמובן משה שנגרר עם בני-ישראל 40 שנה במדבר ולא זכה להכנס לארץ המובטחת. עדות נוספת, ואף רלבנטית יותר, היא המקרה של אוטיס רדינג. אוטיס אמנם זכה לתהילה כאחד הזמרים הגדולים של דורו, אך בגלל תאונת מטוס טרגית שקיפחה את חייו, הוא לא זכה לראות את הלהיט הגדול ביותר שלו "(Sittin' On) The Dock Of The Bay", מגיע למקום הראשון של מצעד הפזמונים וממתג אותו כאחד הזמרים הגדולים בהיסטוריה.

   שורות אלה נכתבו בתאריך ה-13/09. ביום זה בשנת 1997 מת מפצעיו הראפר טופאק שאקור. 3 שנים קודם לכן, באותו תאריך בדיוק, יצא לאוויר העולם אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים "Ready To Die" של ביגי, שנרצח כשנה וחצי לאחר טופאק. שנה לאחר מותו של ביגי הצטרף עוד אחד לרשימת הראפרים הנרצחים Big L. בעוד שני הראשונים הגיעו לפסגות, שברו שיאים וביססו את מעמדם כשניים מהראפרים הגדולים בכל הזמנים, "אל", שהיה ראפר לא פחות מוכשר, נרצח מעט לפני שזכה להכנס לארץ המובטחת. כמה מעט? מיד תבינו עד כמה הסיפור טרגי ומתסכל.

   ביג אל (למונט קולמן), גדל והתחנך ברחובות הסוערים והאפלים של הארלם. כמו הרבה ראפרים שגדלו בגטאות, הוא ידע שההיפ-הופ הוא כרטיס היציאה שלו לחיים נורמליים. כבר בגיל 12 הוא נהג לעשות פריסטיילים בפינת הרחוב באיזור מגוריו. עם הזמן פיתח אל סגנון ראפ תקיף וקשוח, הארד-קור במיטבו, עם פאנצ'ים חדים שננעצו בבשר כמו מבטים של חנן גולדבלט במחשוף של ילדה בת 14. גוועלד.

תראו אני עושה תנועה של אקדח. כמה תמים ונערי.
    
   אל עבד ללא הרף, ואף היה חבר ב-2 הרכבים: "D.I.T.C" (שם חבר בין השאר ל-Fat Joe) ו-"Children Of The Corn" (גורו, מייס, קמרון). למרות ההשקעה העצומה של אל, הההצלחה מיאנה להגיע. הסיבה העיקרית לכך, היא שלאל פשוט לא היו שירים עם אפיל מסחרי. הוא לא היה מוכן בשום אופן להתפשר, וסרב למתן את סגנונו. אל אף הביע סלידתו מאותם ראפרים שהתמתנו והפכו "Soft", בשיר "I Don't Understand It". למרות כל זאת, הוא הצליח לראות מעט ברכה בעמלו. ב-1993 הוחתם בלייבל קולומביה, ובשנת 1995 שחרר את האלבום הבכורה שלו "Lifestylez of da Poor and Dangerous", שהוא אמנם אלבום הארד-קור נהדר, אך בזמנו זכה להצלחה מסחרית אפסית, מה שגרם להדחתו של אל מהלייבל. אגב, בשיר "Da Graveyard", מתארחים כמה ראפרים אלמונים, בהם אחד, שון קרטר, המוכר יותר כ-Jay-Z. גם לו יש קשר לטרגדיה של ביג אל.



   למרות שהודח מהלייבל, אל המשיך בשלו. בעוד ראפרים אחרים מסביבו זוכים להצלחה מסחרית מסחררת, הוא עשה הכל בדרכו שלו ולא התרכך לרגע. הוא אף הקים לייבל משלו הקרוי "Flamboyant", ועבד בקדחתנות על אלבומו השני. ב-15 בפברואר 1999, בזמן שעשה דרכו מהאולפן לביתו, נורה אל 9 פעמים ונהרג במקום. היורה לא נתפס כמובן. ההערכות הן שהרצח בוצע כנקמה באחיו הגדול של אל שישב באותו זמן בכלא. כשנה וחצי לאחר שנרצח, יצא אלבומו "The Big Picture", שהורכב ברובו משירים שכבר הוקלטו, אך בחלקו הורכב גם מאקפלות שאל הקליט, והולבשו על ביטים חדשים. אגב, האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב.

   כאמור, הצלחה מסחרית אל לא השיג, אבל כבוד והערכה מהקולגות דווקא כן. הוא הקליט עם אמנים כמו: ביג דדי קיין,KRS-1, ביג פאן, גורו, קול ג'י ראפ וזכה למחוות החל מהרכבים כמו בלאקסטאר ואפילו מסנופ דוג ודרה ב-Up In Smoke Tour. לבסוף, אל זכה להכרה לה הוא ראוי, אך למרבה הצער לא זכה להנות מפירותיה. זוכרים שדיברנו על ג'י-זי? ברגע שהוא ביסס את מעמדו כאחד הראפרים המצליחים בתחום, הוא פנה לביג אל במטרה שזה יחתום בלייבל שלו Roc-A-Fella. הכל כבר היה מוכן לחתימה - שאמורה היתה להתרחש שבוע לאחר שאל נרצח.