יום חמישי, 26 בינואר 2012

אוכל לנשמה

בוקר אחד קם לו וטאשסקי, הזיז בעדינות את הגופה עמה העביר את הלילה בתנוחת כפיות והעביר מבטו ברחבי המרתף. הוא הביט בעמוד העץ המט לנפול אשר הטרמיטים כרסמוהו לשובע, בעכברושים החביבים וגם בכם הביט. בידיכם הכפותות, עיניכם המבועתות ואוזניכם המדממות. אותה פסטורליה מלבבת, גרמה לוטאשסקי חשק עז לכתוב שיר.

מיד נפלה קדרות על וטאשסקי. "וכי איך אוכל לכתוב שיר?", הרהר. "הרי במרתף שיר נתפס כיצירה הטומנת בחובה מציאות ורוח תקופה, הלך רוח ודרך מחשבה. השיר יכול לחרוג ממגבלות הזמן והמרחב, מה שהופך אותו לנצחי".

בכל זאת ניגש וטאשסקי לכתוב. אך לא שיר הוא כתב. החליט הוא לכתוב פוסט מחווה לכמה שירים שלטעמו עונים להגדרות שבפסקה לעיל. יודע וטאשסקי כי יהיו התנגדויות, ובודאי אתם – ציניקנים שיפוטיים שכמותכם – תחישו לקבוע כי נעשה עוול לשירים רבים אחרים. במרתף כמובן יכבדו דעה שכזו, ואף נגדיל ונאמר – השירים שיוצגו הם לא ה-שירים, אלא חלק מרבים ומופלאים. למה דווקא אלה הועלו על הכתב? ככה. אתם בטריטוריה שלנו. במרתף שלכם תכתבו מה שאתם רוצים. על כן סתמו פיותיכם (אה אופס, כבר סתמנו לכם), ונצלו את רגעיכם הספורים על מנת לקרוא, לפני שהעכברושים יגיעו לכרסם עצמותיכם.

מאיר אריאל – שיר כאב

 לא צריך להיות תיאורטיקן גדול בשביל להבין לאן מרפרר אריאל בשיר זה. אך מעבר לסימבוליות של גבר ערבי וגבר יהודי הנלחמים על אותה בחורה, ניתן להעמיק הרבה יותר. הסאבטקסט בשיר מקלף את הגבריות הישראלית ומפרק אותה על כל רבדיה, עד שנגלה לנגד עינינו גבר מפוחד, חסר ביטחון ומוצף ברגשי נחיתות.

זהו השיר הראשון באלבום "שירי חג ומועד ונופל" שאמנם יצא ב-1978, אבל רלוונטי יותר מתמיד לתקופתנו, בה חוגגת ההיסטריה סביב מערכות היחסים בין גברים ערבים לנשים יהודיות. איך אומרים? "בסוף כל משפט ש'יד לאחים' אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה".






אביתר בנאי – אבות ובנים

במהלך הסדרה "האלבומים", המשודרת בערוץ 8, התבטא אביתר בנאי ואמר שאת "אבות ובנים" הוא כתב עקב מעבר שלו מבית הוריו, כשהוא הבן הצעיר ולמעשה האחרון מבין שאר האחים שעוזב את הבית. ספק גדול אם מי שהאזין לשיר במשך השנים פירש כך את השיר, שנותן תחושה חזקה מאד של אבדן. לא סתם השיר מושמע לעיתים תכופות יותר דווקא ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

הסיטואציה של בן זקונים העוזב את הקן ומשאיר את ההורים לבד היא סיטואציה מורכבת ועמוסת רגשות הן לבן והן להורים, ובנאי לכד אותה בשלמות. השיר מתאר את הרגע בו דלת הבית נסגרת, כשההורים בצדה האחד והבן בצדה השני. רגע סגירת הדלת, שהשיר קולט בצורה כה מדוייקת, הוא רגע טרגי במידה מסויימת, ומהווה סינקדוכה ליחסים הכל-כך מורכבים בין הורים בנים.





אריק איינשטיין – עיניים גדולות

הקלישאה אומרת שאדם לא יודע מה יש לו בידיים עד שזה נעלם. בשנות ה-70 עמד אורי זוהר על פסגת האולימפוס של התרבות הישראלית. הוא היה הבמאי והשחקן הנחשב ביותר בישראל, הגיש תכנית בטלוויזיה ונראה היה שכל מה שיגע בו יהפוך לזהב. לאט לאט החל זוהר לחוש ריקנות ומיאוס מאורך החיים שלו באותו זמן, מה שהתבטא בסרט הנהדר "עיניים גדולות", ובסופו של דבר בחזרה בתשובה.

הסרט מספר על בני פורמן, מאמן כדורסל שלכאורה יש לו הכל – הוא מצליח, מפורסם יש לו משפחה אך זה לא מספק אותו. השיר "עיניים גדולות", נכתב בידי אורי זוהר עצמו (יחד עם אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב)  כפסקול לסרט, ומתאר במדויק את הסלידה הזו של זוהר מהמרדפים הבלתי פוסקים אחרי הצלחה, הכרה, כסף, נשים שאפיינו את חייו, ולמעשה מאפיינים את החיים של כולנו. למעשה, נדמה שאם במקום השם "בני פורמן" היו מציינים שם של כל אחד אחר – זה היה מתאים. השיר הזה הוא על כולנו.



פורטיסחרוף – נעליים
 
עוד לפני כל המחאות פורטיס היה שם. עוד לפני האוהלים, לפני הקוטג', לפני הכל. כשכולם שרו "הללויה" הוא צעק "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". הוא סירב לצעוד במצעד הממלכתיות, החנופה והצביעות. האלבום פלונטר ו-"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" מתוכו מהווה כמובן אבן דרך במוזיקה הישראלית, אבל דווקא מדובר בשיר אחר שמבטא את השיגעון המופלא של פורטיס בצורה הטובה ביותר.

"נעליים" הוא שיר שלטעמי צריך להנחות ולהוביל את המאבק החברתי של ימינו ושל כל דור בכלל. הזעם האותנטי והמדויק שמאפיין את השיר הזה זועק מילה אחת ברורה - 'די!'. תופי המארש הצבאי, הצרחות של פורטיס, בשילוב קולו העמוק והמצמרר של סחרוף – הם הפסקול המושלם של דור שמרגיש שכפו עליו לחיות חיים של דוחק, של יאוש ושל מלחמות שאינן נוגעות לו.



קוואמי והחלבות עם פורטיס – רושם

מעטים האנשים שיכולים לתאר במדויק תחושות, רגשות ומצבי רוח ולהביא אותם אל הכתוב. קוואמי, מעבר להיותו שדרן רדיו גדול, הוא גם מכותבי השירים הטובים בארץ בכל הקשור לביטוי של רגש. גם באלבום הסולו שלו, וגם בשני אלבומיו עם ה"חלבות", מתאר קוואמי באופן חושפני ונוגע ללב פרידה, צער ובדידות, כל זה לצד סרקאזם וסלידה מאטימות, טיפשות ושנאה.

באלבומו האחרון, "זרים במאה ה-21", מופיע שיר שמנקז את כל מה שכתוב לעיל לשיר אחד מופלא. בשיר זה מדמה קוואמי את השנאה לאשה יפהפיה בלתי מושגת, מעין פאם-פטאל שמאחדת את כולם וגורמת להם לרדוף אחריה, אך היא תמיד חומקת, לועגת ומשאירה אחריה חורבן. הטרומבון שפותח את השיר מזכיר נעימה של ימי זיכרון והלוויות, ובשילוב המילים הנוקבות ושירתו של פורטיס לקראת סוף השיר, אנו מקבלים את אחד השירים המצמררים ביותר שנכתבו. 




שולי רנד – רפא-אל

בימים בהם נראה שהפער בין חרדים לחילונים גדול מאי פעם, ראוי לחזור לאלבום המופלא "נקודה טובה" של שולי רנד (גם בימים אחרים אגב). האלבום מכיל בעיקר טקסטים המדברים על נפשו של האדם, אמונתו ומאבקו ביצר, אך ניתן למצוא בו גם 2 קטעים המדברים על מערכת יחסים בין בני אדם. האחד הוא "המשורר", שנכתב על היחסים בין שולי רנד לחנוך לווין והשני הוא "רפא-אל".

לאור הרישא של הפסקה הראשונה, נראה שדווקא "המשורר" רלוונטי יותר, אך לא כך הדבר. בשיר "רפא-אל" מתוארים 2 אחים כשהדובר הוא הבוגר, והצעיר נקרא רפאל (שילוב בין המילים "רפא" ו-"אל"). השניים מנסים לתפוס טרמפ על מנת להגיע ל"רבי שמעון" (ככל הנראה קברו של שמעון בר יוחאי), שם יוכלו להתפלל על אמם החולה. במהלך השיר מועברת תחושת חוסר האונים של הילדים שרק רוצים שאמם תחלים, ותפילה בהר מירון היא התקווה האחרונה שנשארה להם. במהלך השיר חוזר על עצמו המשפט המטלטל "אין לנו אמא מלבדה", והלב נכמר. איך אפשר לשנוא אנשים כאלה?



חלוצי החלל – מוסיקה

בשנת 2002 שחררו "חלוצי החלל" (מירו וחמי), אלבום הנושא את שם ההרכב, ומבטא את המילה אנדרייטד בצורה הטובה ביותר. לצד כמה שירי מחאה, האלבום מכיל שירי אהבה וערגה לילדות, בצורה מאד ייחודית לא רק ביחס להיפ-הופ הישראלי, אלא למוזיקה הישראלית בכלל. כל זה על רקע ההפקות המבריקות של רע מוכיח.

בשיר "מוסיקה" מובעת האהבה למוזיקה בצורה שונה ומקורית, ולמעשה גורמת למאזין להבין שניתן לתפוס ולאהוב את המוזיקה בהרבה צורות, כי יש לה פנים רבות. בין אם רוק, קלאסית או היפ-הופ. השיר מבטא במדויק את הצורה בה שיר נכון ברגע הנכון, יכול לשנות את התחושה של האדם באותו רגע ולהרים אותו ולרומם את רוחו ("אתמול הדי.ג'י. הציל לי ת'חיים עם שיר"). השיר למעשה, רלוונטי כיום יותר מאי פעם, כשההיפ-הופ הפך למחתרתי ונדחק מהמיינסטרים של תחילת שנות ה-2000, לשוליים של המוזיקה הישראלית. חלוצי החלל לא הצליחו מבחינה מסחרית, אבל האלבום הזה הוא מהיצירות המוזיקליות הטובות והמקוריות שנעשו כאן ומראה שיש מקום גם ליצירה חתרנית ובעלת תעוזה. 


                                              חלוצי החלל - מוזיקה

"שום דבר לא יפסיק את המוזיקה, שום דבר לא יעצור את המוזיקה. המוזיקה היא האוכל של הנשמה, בלעדיה הנשמה מתה".