לאור ההצלחה של צוות המרתף בחטיפתם וכליאתם של יותר ממאה נשמות תועות, החליט וטאשסקי שכשרה השעה לנסח את מניפסט המרתף. "לא יהיה זה סתם מניפסט", הכריז וטאשסקי קבל עם וגופות. "יהיה זה מיושם כמו המאואיזם ונערץ כמו המרקסיזם, לא תהיה ישות אחת במרתף שלא תדקלם זאת מתוך שינה (או מוות)".
הכל היה מוכן לכתיבת המניפסט הגדול בהיסטוריה. ניב של אופוסום שימש לוטאשסקי ככלי כתיבה, גב צח כשלג של אחד הכלואים שימש כטיוטה ודמו – כדיו. אך אבוי. שום ניסוח לא עבד. כסת הדם נשארה מלאה. גבו של הכלוא נשאר חלק. וטאשסקי לקה במחסום כתיבה.
"איך זה ייתכן?", צווח וטאשסקי והטיח גולגולות ועצמות לכל עבר. "הרי אין כל זכות קיום למרתף ללא הכתיבה. ממנה הוא ניזון!". השרצים, הטפילים, הכלואים והשדים נסו על נפשם וחיפשו מחסה. כולם רעדו מפני זעמו של וטאשסקי האיום שהשתולל ללא היכר. כולם, חוץ ממקק אחד, קשיש ואמיץ.
"מספיק לקטר!", התריס המקק בוטאשסקי ההמום. "הרי הכותבים הגדולים ביותר סבלו ממחסום כתיבה: ג'ימס ג'ויס, בורחס, שייקספיר, ש"י עגנון...". וטאשסקי קינח את אפו. "ואיך הם התמודדו עם קללה זו?", שאל. "התעמתו איתה! כתבו עליה! בורחס כתב את "בורחס ואני", שייקספיר חיבר את הסונטות המפורסמות ביותר שלו, והשניים האחרים? ובכן... הם סבלו מפרפקציוניזם כרוני, ולכן חדלו מלכתוב...". נראה היה שוטאשסקי מאבד זאת שוב ולכן שלף המקק החכם מהמחוש את הפיתרון שירגיעו. "שב נא ילדי, ואספר לך על סרטים ושירים בני זמננו שעסקו במחסום הכתיבה".
סרטים:
ברטון פינק/האחים כהן
ברטון פינק הוא מחזאי חריף ומוערך שמגיע להוליווד ברגשות מעורבים. מצד אחד, ההצעה הכספית שמוטלת על הכף היא חסרת תקדים. מצד שני, פיעם בו הרצון לשמור על היושר האמנותי ולכתוב על נושאים ברומו של עולם, מבלי למכור את נשמתו לקולנוע הבידורי של הוליווד.
אחיי הכותבים, הכסף כמובן ניצח. גיבורינו מגיע להוליווד שם הוא משועבד לקפריזות של ג'ק ליפניק, בעל אולפנים יהודי מטורף (שמתבסס על דמותם של בעלי האולפנים היהודים של אותה תקופה). ליפניק מעריך אותו מאד, אבל דורש ממנו שיכתוב לו סרט על היאבקות. מחסום הכתיבה בו נתקל ברטון פינק מביא אותו אל סף שיגעון. בנוסף לכל הצרות, הוא מוצא עצמו מואשם ברצח. המצב הקפקאי אליו הוא מגיע, בתוספת לזהותו המוטרפת של שכנו המתגלה לנגד עיניו, מביא אותו למצב של טרנס והוא מצליח לכתוב את יצירת המופת הגדולה ביותר שלו בלילה אחד. אותה יצירה, כמובן, זוכה לקיטונות בוז מליפניק שזורק אותו מכל המדרגות, תוך כדי ההבטחה שלעולם לא יעבוד בהוליווד שוב.
 |
| אולי כדאי לי להקים מרתף... |
הניצוץ/סטנלי קובריק
עיבוד לספרו של סטיבן קינג העונה לאותו שם. ג'ק טוראנס (ג'ק ניקולסון באחת ההופעות הגדולות אי פעם) מגיע עם משפחתו למלון ענק אשר סגור בתקופת החורף. הוא אמור לשמור על המלון, ובתמורה הוא יכול להתגורר בו ולעבוד על הספר שלו. אך אבוי. שום ניסוח לא עבד. הוא החל להזות. ג'ק לקה במחסום כתיבה.
 |
| מישהו רוצה להציב לו דד ליין? |
אט אט ג'ק החל לצאת מדעתו. הוא ראה שדים, רב עם אשתו עד שלבסוף איבד את זה לגמרי. בסצנה בה מתבהר לאשתו, ולצופה, שג'ק איבד את שפיותו, מציצה אשתו במאות העמודים שכתב, ומצטמררת לגלות שמופיע שם רק משפט אחד שחוזר על עצמו שוב ושוב: "All work and no play makes Jack a dull boy". מאותו רגע החל ג'ק להתדרדר עד שניסה לרצוח את בנו ואשתו. אכן כן, מחסום כתיבה יכול להיות מעט מתסכל.
מוזיקה:
רמי פורטיס - מכונת הכתיבה
רוקרים אמיתיים נשארים לנצח. מאות להקות עברו ברדאר של הרוק הישראלי, ונעלמו כלא היו. חלקן סבלו מחוסר רצינות של חבריהן, אך הרוב פשוט לא טובים ולא מקוריים מספיק. פורטיס, שמתקרב לגיל 60, ממשיך להוציא מים מהסלע היציב עליו הוא יושב קרוב ל-35 שנה.
זה לא בא לו בקלות. הו לא. המוזיקה של פורטיס רחוקה מלהיות פופ מתקתק, ולקהל המיינסטרים לוקח זמן לעכל אותה. ופורטיס? גם במהלך כתיבת השיר הוא ממש לא מלקק דבש. ב"מכונת הכתיבה", הוא מתאר את חוסר האונים המתסכל והמנוון כשמחסום הכתיבה נוחת. השיר פשוט מסרב להכתב. לפתע פורטיס צריך להסתדר עם מטאטא בתור רובה, ואפילו אין לו אוייב לירות עליו. וכשהידיים קפואות מאובדן השליטה – מכונת הכתיבה נשארת מיותמת.
Eminem – Run Rabbit, Run
השיר הכי טוב מתוך פסקול הסרט 8 מייל בו כיכב אמינם. כן כן, יותר מ-Loose Yourself שהוא חלק מאותו פסקול. בסרט אוטוביוגרפי על ראפר, אך טבעי זה שבפסקול יופיע שיר ארס פואטי. ואמינם הוא חתיכת ערס פואטי (יופי מקק, פעם אחרונה שאתה כותב כאן). אמינם התבטא לא פעם בשיריו על מחסום כתיבה שהוא סבל ממנו בעיקר בתחילת העשור הקודם. באלבומו האחרון ניתן למצוא זאת בשיר Talking to Myself. עם זאת, השיר המדובר כאן, הוא הטוב יותר.
בשיר אמינם מתאר את התסכול העצור בתוכו כשהוא לא מצליח לכתוב. הביט של השיר הולך ונהיה יותר אינטנסיבי עד שלבסוף העט מתפוצצת. כך גם הביט, וכך גם אמינם. לבסוף ,כשהסכר נפרץ אמינם מזהיר את העולם וקורא לו לתפוס מחסה. זה למעשה מה שכל כותב הסובל ממחסום כתיבה צריך – הפרצה הזו על מנת שהמילים יוכלו להשתחרר לחופשי.
אורטגה עם טאבו+ - דף ריק
אלבומו האחרון של אורטגה עוסק בעיקר בנושאים אישיים כמו התבגרות, גמילה מסמים, יחסיו עם חברתו ועוד. עוד אספקט בו הוא נוגע, הוא תהליך הכתיבה. אורטגה מארח בשיר את טאבו+, שהוא אחד הראפרים הליריים ביותר ואחד הכותבים העמוקים ביותר בתחום.
בשיר עצמו, אורטגה מדבר על לילה בלתי נשכח שבילה עם ההשראה, אותה הוא משווה לנערה בוגדנית אשר שכבה איתו ובדרך פלא אף ילדה לו שיר. לאחר מכן הכלבה נעלמת כלא היתה, ואילו הכותב האומלל נשאר בודד עם איבר המין ביד, או יותר נכון – עם דף ריק.
תומר יוסף – נשברה לי הגיטרה
בדומה לאורטגה, גם "השחר 35", אלבומו המופתי של תומר יוסף, הוא אלבום אישי מאד. הרגישות של תומר יוסף מתבטאת באופן מופלא באלבום זה, וראוי לכתוב עליו יותר מ-2 פסקאות. העיבודים, פתיחות הלב, הצלילים המקוריים המשלבים מוזיקה אתנית, מוזיקה מערבית ורגאיי מזוהים אך ורק איתו, והם מה שעושים אותו לאמן כל כך מרתק. אך מה קורה כשלא נחה עליו הרוח?
בעוד אמינם תלה את האשמה בעט, אורטגה בהשראה ופורטיס במכונת הכתיבה, תומר יוסף מאשים את כולם. הגיטרה לא מוציאה צלילים, העיפרון לא כותב, המוזה לא עושה את שלה, אז מה הפלא שלדף נקרע הלב? אז מה עושים? מנסים לכוון את המיתרים החלודים, הולכים לטייל בכרם, בתקווה שהמוזה תפסיק לצרוב והשיר יירד מצמרתו הגבוהה של העץ.
תומר יוסף - נשברה לי הגיטרה
תומר יוסף - נשברה לי הגיטרה
