החתיכה הגדולה של העוף

כששאלו אותי בבית הספר מדוע חתכתי את שק האשכים של אלון והחלפתי אותו בעץ ריח בניחוח דיזנטריה – הסברתי שזה בגלל שהוא אמר דברים לא יפים על אמא. כשאבא שמע, מיד נתרתח וחמתו בערה בו. "למה תמיד את אמא הם מקללים ועלי לא אומרים מילה אחת?", נעלב. "הייתי צריך להטביע אותך באמבטיה כשהיית קטן, כך אולי הייתי מקבל מעט קרדיט". מה שנכון, נכון. אף אחד לא מדבר על אבא. אגב, הידעתם שבאירן מציינים את יום האב ובישראל לא? מי עכשיו חלק מציר הרשע?

 

"כולם לוקחים את אבא כמובן מאליו", טוען כריס רוק באחד ממופעי הסטנד אפ שלו. "אף אחד לא מעריך את אבא, נכון שהעבודה של אמא היא הקשה ביותר, אבל לפחות היא מקבלת את המחמאות. לאבא אף אחד לא אומר כלום. אבא שם גג מעל הראש, משלם את החשבונות ומה הוא מקבל בתמורה? את החתיכה הגדולה יותר של העוף!".

אין עוררין על כך שדמות האם הפכה למיתוס וסמל כמעט בכל התרבויות ברחבי העולם. אמא המחבקת את בנה החייל, זה דימוי אחד מיני רבים שהשתרש והפך לאייקון בו אמא נוטלת חלק. הצדדים האנושיים של המלחמה – גם לחיילים יש אמהות. ומה לגבי שירים? Forget about it. כפי שציין כריס רוק, מיטב הז'אנרים מלאים שירי קינה ואהבה לאמא, ואבא נשאר כמעט בלי כלום. אז הנה, החלטנו במרתף להרים את הכפפה עם כמה שירי "אבא" משובחים.

The Temptations - Papa was a Rolling Stone

דימוי האב בקהילה האפרו-אמריקאית לא ידוע כמשהו להתפאר בו. בערך כמו שאורי אבנרי נתפס בבת-עין. הדבר השתרש גם לעולם האמנות האפרו-אמריקאית, וביצירות רבות ניתן לראות עיסוק נרחב באב אשר נטש את משפחתו ולא היה שם בשביל לתרום את חלקו.

בשנת 1972 יצא סינגל של להקת ה-"Temptations" העונה לשם "Papa was a Rolling Stone" ומיד זכה להצלחה כבירה (3 פרסי גראמי בין השאר). בניגוד לשאר הסינגלים של הלהקה, השיר היה מורכב יותר מבחינה מוזיקלית וגם אורכו היה לא שגרתי ללהיטי הלהקה (קרוב ל-7 דקות). מילות השיר מספרות על ילד הניצב בפני אמו ושואל על אביו המנוח אותו לא זכה להכיר. הילד שוטח בפני האם את הטענות לפיהן אבא ניהל חיים כפולים, שיקר, הטיף וגנב בשם האל. האם תופסת את פניה ומאשרת שאבא היה "רולינג סטון", ובמותו ציווה את הבדידות.

השיר זכה למחוות ואזכורים רבים ומיתג את דימוי האב הנוטש וחסר האחריות. עד היום ניתן להבחין בשירים וסרטים רבים העוסקים באם החד הורית הנאלצת לגדל את ילדיה ללא אבא. עם השנים הנושא זכה לאינספור דיונים, גם בתוך עולם המוזיקה. באלבום "2001" של דר. דרה מתארח הקומיקאי אדי גריפין האחד הקטעים, וטוען שהרבה בחורות "גונבות זרע" מגברים בשביל להחזיק בהם שלא יעזבו אותן, ולכן אין להן הזכות להגיד את המשפט האלמותי "Daddy ain't shit". גריפין אגב, התחתן בגיל 16, ומאז היה התגרש והתחתן שוב 3 פעמים.

Wycked and Poppi – Papa'z Song 2Pac feat.

לפני שהקדיש טופאק לאמו את אחד שירי האם המפורסמים בהיסטוריה, הוא שחרר את אחד האלבומים הטובים ביותר שלו בעל השם הנוראי Strictly For My N.I.G.G.A.Z. האלבום היה מחאתי, נטול פוזה ורווי הפקות פאנקיות ומגניבות בהתאם לרוח הגנגסט'ה ראפ של החוף המערבי בארה"ב.

הכעס חסר הגבולות שביטא טופאק באלבום, הופנה בין השאר גם לאביו. שאקור האב, פנתר שחור בעברו, עזב את משפחתו ולמרות הבטחותיו לפאקון הצעיר שידאג לו – הוא מעולם לא היה שם בשבילו. בשיר עצמו טופאק מתאר את הרגעים בילדותו בהם היה זקוק לדמות אב יותר מכל (Had to play catch by myself""), וטוען שבהעדר מודל לחיקוי, התדרדר פאק'לה לטיפה המרה. 

טופאק הגדיל ואף חרץ את דינו של אביו. בשיר מופיע בית בו לכאורה מדבר אביו (פאק עצמו בקול מעוות) ומנסה לתרץ את היעדרותו. במעשה זה בעצם דוחה טופאק כל טיעון וניסיון התגוננות של אותם אבות שעזבו את ילדיהם. בשיר אחר באלבום (ואחד הגדולים ביותר שלו), "Keep Ya Head Up", התייחס טופאק לאמהות החד הוריות ולשנאת נשים בכלל בקהילה האפרו-אמריקאית. 3 שנים אח"כ אגב, הוא ריצה תקופת מאסר בגין אונס. תא'ג ליייף!

 

The Streets – Never Went To Church

מאפרו-אמריקאים בשכונות המצוקה בארה"ב, אנו עוברים ללבנבנים בריטים מבירמינגהאם. הפרוייקט המשובח דה-סטריטס, בהנהגתו של מייק סקינר, ניפק כמה וכמה אלבומים נהדרים. השימוש בהומור והתפלספות (שמה לעשות – תמיד באים טוב עם מבטא בריטי), הוא סימן היכר די בולט של ההרכב, אך לפעמים הטקסטים נטו להיות אישיים ומרגשים. כמו בקטע הנ"ל.

 בניגוד לזעם ולבוז שהביע טופאק, סקינר מדבר על געגועים וגם על עצב מכך שלא נשאר לו שום דבר שיזכיר לו את אביו. את רוב הכעס והאכזבה מפנה הילד בשיר דווקא לכנסיה ולדת ("שני סוגי הסם הקשים באירופה – אלכוהול ונצרות. אני יודע איזה אני מעדיף"), ומפנה אצבע מאשימה לאלוהים בעוון הצער שנגרם לו. 

בשיר מופיעות כמה אנקדוטות מרגשות וקורעות לב שמוגשות בניואנסים קטנים, אך כאלה שחודרים עמוק לעור. בין אם זו ארוחה משפחתית שמתרחשת ביום הולדתו של האב אחרי שעזב, ובין אם הדובר מציין שאומרים לו שהוא דומה לאביו דווקא בדרך בה הוא קוטע שיחות.

במהלך השיר חוזרת השורה: "I've got nothing to remind me of you". לקראת סיום הבית השני, כשהאמא אומרת ששניהם דומים אחד לשני בהקשר הבוז לדת, סקינר נועץ את החרב עמוק יותר:

I guess than you did leave me something to remind me of you,
Everytime I interrupt someone like you used to,
When I do something like you you'll be on my mind or through,
'Cause I forgot you left me behind, to remind me of you.

Atmosphere – Yesterday

מעטים הראפרים שיודעים לסחוף ולרגש כמו סלאג (חצי מהצמד אטמוספיר). סלאג הוא ראפר פורה בצורה בלתי רגילה. הדיסקוגרפיה שלו (ושל אטמוספיר) רווית אלבומים ומיקסטייפים, מה שלא פוגם באיכות והקסם של המוזיקה. כשהבנאדם רוצה לבטא כאב, הוא עושה זאת בצורה כזו ששואבת את כל מי שנקרא בדרכו ואי פעם חש רגש דומה.

ככל ש-"Yesterday" מתקדם, לא ברור למי הדובר פונה בשיר. כל הסממנים מראים על אהובה שעזבה, ולרגע נדמה שנצפתה ברחוב. לאורך השיר צפים זכרונות ורגעים אנושיים מרגשים מעברם המשותף של השניים, ועל גבי ההפקה הנהדרת של "אנט" (החצי השני בצמד), המאזין יכול ליהנות משיר נפלא לכשעצמו. כשמגיעה השורה האחרונה הופכת הקרביים, שחושפת למעשה שהשיר מוקדש לאביו המנוח של סלאג - אי אפשר כבר שלא להתמסר בעונג ללב הקרוע .

בשיר הזה לא מובעים רגעי זעם וכעס. אמנם רגשות אלה עולים, אבל הם עולים בכל מערכת יחסים של אב ובנו. המודעות למורכבות האינסופית של היחסים האלה ויחסים בכלל, היא מה שהופכת את סלאג לראפר כה ייחודי. הטינה על הביקורתיות של אבא, אך עם זאת הכרת התודה על כך. הכעס על העזיבה, אך עם זאת הגעגועים הבלתי פוסקים. הרצון לחזור לאתמול ולשנות את היחס שלנו להורים - הטרגדיה של החכמה בדיעבד.

שלומי שבת – אבא

כן, בטח.